<h1>ספר הבתים הלכ' תפילה שער שישי ס"ב</h1>
<h2>דף כח:</h2>
אינו סועד סמוך למנחה כיון שהגיע זמן מנחה גדולה. ולא יכנס למרחץ אפי' להזיע עד שיתפלל שמא יתעלף ויבטל מן התפלה. ולא לאכול אפי' אכילת עראי שמא ימשך באכילתו, ולא לדון אפי' בגמר דין שמא יסתר הדין וימשך ויבטל מן התפלה. וכן לא ישב לפני הספר [לספר] אפי' תספורת הדיוט עד שיתפלל שמא ישבר הזוג. ולא יכנס בבורסקי סמוך למנחה עד שיתפלל שמא [יראה] הפסד במלאכתו ויתעסק בה ויתעכב מן התפלה. ואם התחיל באחת מאלו לא יפסיק אלא גומר ואחר כך מתפלל מנחה. לר"ם. מדברי הר"ם למדנו שמותר לטעום סמוך למנחה ולסעוד אסור אפי' לאכול אכילת [עראי]. והראב"ד כתב שאפי' לטעום אסור אפי' סמוך למנחה גדולה, והר"ז הלוי פסק שסמוך למנחה גדולה מותר אפי' סעודה גדולה, וסמוך למנחה קטנה מותר לטעום ואסור [לסעוד] אפי' אכילת עראי. ורבינו יעקב פסק שסמוך למנחה גדולה אסור בסעודה גדולה כסעודת נישואין וכיוצא בה, אבל סעודת כל אדם מותר. וסמוך למנחה קטנה אסור בסעודת כל אדם ומותר לטעום, ודברי הר"ם נראין לנו עיקר. כתב הראב"ד אם התחיל אפי' אחר שהגיע שעת המנחה אין מפסיקין והוא שיש שהות ביום אבל אם אין שהות ביום מפסיקין. והרב בעל התוספות כתב שאם התחילו אחר שהגיע זמן המנחה מפסיקין מפני שהתחילו באיסור. ודברי הראב"ד נראין לנו עיקר. ובכל הדברים שאמרו אם התחילו אין מפסיקין והוא שיש שהות ביום להתפלל. ומאמתי התחלת אכילה משיטול ידיו בד"א לבני ארץ ישראל אבל לבני בבל משיתיר חגורו. ומאמתי התחלת תספורת משיניח מעפורת של ספרין בין ברכיו, ומאמתי התחלת מרחץ משיסיר ממנו החלוק הסמוך לבשר. ומאמתי התחלת בורסקי משיקשור בין כתפיו הבגד שדרך מעבדי עורות לקשור אותו. ומאמתי התחלת דין משיתעטפו הדיינין בטלית שהיה דרכם להתעטף כשהיו יושבין בדין, ואם היו יושבין בדין מתחלה משיתחילו בעלי הדין לטעון טענותם. כתב הריא"ג שכן הדין בשאר מלאכות שאסור להתחילם סמוך למנחה. וכמו שאסרו במנחה כן הדין בתפלת יוצר ומוסף ע"כ. ויש מי שחולק בזה ואומר שלא אסרו אלא אלו הדברים שבארנו מפני שאין אדם יכול להניחם בזמן מועט ושמא ימשך בהם, אבל מלאכות אחרות שאין נמשכין בהן כל כך מותר. ולא אסרו אלא סמוך למנחה, אבל קודם תפלת יוצר ומוסף מותר. וכן נראה דעת הר"ם שכתב מותר להסתפר או להכנס למרחץ סמוך לשחרית מפני שלא גזרו אלא על סמוך למנחה שהוא דבר מצוי שרוב העם נכנסין ביום אבל (בשאר דברים) [בשחר] שאינו מצוי לא גזרו בו.
